מנווה האקדמיה ללשון העברית, ירושלים

מָבוֹא מִפְלָשׁ (מסכת עירובין)

תחרות לתכנון מִנווה האקדמיה ללשון העברית בקריית הלאום בירושלים מטעם האקדמיה ללשון העברית והתאחדות האדריכלים ובוני ערים בישראל.
האקדמיה ללשון העברית היא גוף 'של כולם', השפה העברית ברשות הרבים, נגישה, פתוחה ומתעדכנת. מתוך הנחה זו יצאנו למשימת התכנון מנווה האקדמיה ללשון העברית. על המנווה, כמו השפה – להיות פתוח לציבור ולעיר, הן בפעילויותיו ותכניו והן בביטוי האדריכלי. כך תוכנן ה"מבוא המפולש". באמצעות גשר הולכי רגל גג המנווה מתחבר עם הפארק הלינארי הקיים – יחד הם מהווים הרחבה של הפארק העירוני.
המוזיאון נמצא בתיבה העליונה "המרחפת". בכך המבנה כולו נצפה וצופה על העיר. הגג הציבורי מאפשר מבטים סביב, לאזור המוקף במבני ציבור ותרבות חשובים ומשמעותיים ברמה הלאומית והעירונית, בטבע עירוני ובנופה של ירושלים כולה. המבנה מאפשר נקודות מבט עשירות – פעם מהגג הפתוח, פעם מהגינה ופעם מתוך המוזיאון המרחף. המוזיאון נישא מעל ה"יסודות" שהם מכוני המחקר, ספריה, ארכיון, אולם מליאה, כיתות לימוד, משרדי המטה ועוד. טופוגרפיית המגרש איפשרה למקמם באופן שנטמע ומשתלב בקרקע לעומת המוזיאון, קל, מנותק ומרחף ממעל. רעיון הריחוף והקרקוע ייצג עבורנו את מקומה ושורשיה ההיסטוריים של השפה בתרבות העברית, שפה אשר מחד נטועה עמוק בהיסטוריה, בעבר ובתרבות ומאידך מתפתחת ומשתנה בהתאם לשינויים התרבותיים בחברה הישראלית. גישה תכנונית זו, אפשרה לנו 'להחזיר' את התכסית לקהל בגג הציבורי, באמפי מוצל מתחת לספרייה ובמרחב הכניסה הטקסי – ההיפוסטיל.
הצעתנו משמרת את האתר כמרחב עירוני פתוח המשתלב בהרמוניה עם קיומו של המנווה.